חקר התקשורת עוסק רבות בנושאי דעת הקהל וההטיות שלהם. אחת התופעות המעניינות
שנחקרות היא "אפקט האדם השלישי" – תופעה הקשורה בדרך בה אנשים תופסים את
השפעת התקשורת על אנשים אחרים, שהם לא הם עצמם. דורין הרטמן, הידועה בזכות הבלוג הפופולרי
שלה "הסולידית", בו היא מציגה את אורח חייה הסגפני ומציגה לקוראיה את הכלים
בדרך אל עצמאות כלכלית, היא אחת מהן. דורין מגלמת בתוכה את הרעיון ההפוך מהאזרח הישראלי
שמר על גורלו כמי שאינו מסוגל לגמור את החודש ואינו מסוגל לשלוט במצבו הכלכלי מכיוון
שהמדינה כופה עליו את המצב של "יוקר המחיה". לדעתה של הרטמן, התקשורת מטפחת
בשמחה את התחושה הדטרמיניסטית הזו. זוהי דוגמא
אופיינית לאפקט האדם השלישי, ללא קשר לשאלה האם מבחינה אובייקטיבית היא צודקת או לא.
בחיבור זה אנסה להסביר מה מייחד את דורין מאחרים כדי לגזור מכך הסבר לתופעה.
המונח "אפקט האדם השלישי" הוטבע לראשונה ב-1983 על ידי סוציולוג
מאוניברסיטת פרינסטון, ו. פיליפס דויסון. דויסון תיאר במונח זה תופעה לפיה אנשים מסוימים
עשויים לחוש שלתקשורת יש השפעה משמעותית בהעברת מסר על אחרים, אולם הם עצמם אינם מושפעים
מאותו המסר. מאז מחקרו האמפירי הראשון של דויסון, נעשו יותר מ-100 מחקרים ב-20 שנה
האחרונות אשר עסקו באפקט האדם השלישי.
ברשומה שכותרתה "ההונאה הגדולה של התקשורת הכלכלית" מגישה דורין
הרטמן כתב אישום כנגד העיתונות הכלכלית בדמותם של מירב אורלוזרוב, שאול אמסטרדמסקי,
נדב אייל ובעיקר כנגד עורך דה-מרקר, איתן גבריאל, אשר כתבתו על דו''ח הפנסיה היווה
עבורה את הקש ששבר את גב הגמל:
"הכתבה מנציחה באופן עקבי ושיטתי, את תחושת הקורבן של האזרח, ומגמדת
אותו לדרגה של פעוט חסר אונים, שיש לפטור אותו מהאחריות לחסוך ולהשקיע את כספו או להקדיש
מחשבה כלשהי לעתידו... למרבה הצער, אנשים לא רק קוראים כתבות כאלה, אלא גם מאמינים
לכל מילה שלהן. באופן טבעי, אדם ששוקע בתעמולה הטובענית הזו מאבד בהדרגה את האמונה
שיש לו שליטה או השפעה כלשהי על מצבו.
וכך, באמתלה של עליונות מוסרית וצדק חברתי, יוצרת התקשורת הישראלית במו
ידיה מעמד של קורבנות-בעיני-עצמם, מוחלשים, מתוסכלים ותלותיים, שאינם רואים כל דרך
אפקטיבית לשפר את מצבם זולת העמקת תלותם במדינה ובכוחות הפוליטים המבקשים לחזק אותה
על חשבון האזרח."
לדעתה של הרטמן, כתבות מסוג זה גורמות להחרפת הבעיה – חוסר האונים הנרכש
של הציבור המושפע, לדעתה, מהתקשורת. הציבור חש כי אין טעם לקחת אחריות על עצמו ולנקוט
בפעולות כלכליות אקטיביות לשיפור מצבו.
מדוע אנשים מסוימים עשויים לחוש כי דווקא הם לא מושפעים מהתקשורת, בעוד
אנשים אחרים כן? מאמרים מסבירים כי הפרט חש כי הוא חסין בפני השפעות בשל דימוי עצמי
גבוה, מודעות גבוהה או כי יש לו את הכלים הביקורתיים המתאימים, וזאת בניגוד לאחרים
המושפעים מהתקשורת.
הסיבה שדורין הרטמן אינה מושפעת כמו האחרים, לטענתה, הינה מפני שהיא ההוכחה
החיה לכך שהעיתונות הכלכלית טועה בטענותיה לגבי הפנסיה. דורין היא בוגרת לימודי כלכלה
בלונדון והצליחה לחסוך במהלך עבודתה, כיועצת השקעות, בתוכנית פנסיה ייחודית אשר אפשרה
לה לפרוש בגיל 30. היא מציגה בבלוג שלה את הדרך שבה היא מצליחה לחיות בחסכנות סגפנית,
להתקיים על סכומי כסף חודשיים קטנים מאוד "ועדיין לחיות כמו מלכה" לדבריה.
המטרה שלה בבלוג הוא להראות לאחרים שכולם יכולים לעשות זאת, ללא קשר למצבם הכלכלי הנוכחי.
"אני עשיתי את זה. מאות ישראלים שהושפעו מהאתר הזה ומתכתבים איתי
עושים זאת בעצמם. הם חוסכים ומשקיעים עשרות אחוזים מהכנסתם מדי חודש מתוך בחירה. הם
עושים זאת למען עתידם. הם עושים זאת משום שהם רוצים להיות אדונים לעצמם. הם עושים זאת
כי הם בני אנוש בוגרים, מפותחים, אינטליגנטיים, הישגיים, יצירתיים, מיומנים ובעלי תושייה
— לא גוזלי ציפורים שממתינים בקן לאמא-מדינה שתקיא חרקים לעוסים למקורותיהם."
לסיכום, ישנם גורמים רבים אשר עשויים להסביר את התופעה בה הפרט חש שאינו
מושפע מהמסר התקשורתי כמו שזה משפיע על אחרים, אולם המקרה של "הסולידית"
מסביר כי בשל הצלחתה האישית של דורין בהשגת שליטה מלאה על מצבה הפיננסי, וניסיונם של
קוראיה, היא אינה מושפעת כמו יתר צרכני התקשורת. יתרה מזאת, היא מציעה לקוראי הבלוג
שלה לקבל את הכלים והידע לפיתוח אותה החסינות כשלה.
-------
Footnotes:
Gunther, A. C. Perloff, R. M.,
& Tsfati, Y. (2008). Public opinion and the third person effect. The
SAGE handbook of public opinion research, 184-191.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה