יום אחד קמתי בבוקר והקמתי מדינה

כל הזמן אומרים לי ששוק חופשי לא עובד ושזה מצב אוטופי ולא תופס במציאות. כשמישהו אומר זאת, אני לא בטוחה שהוא לחלוטין מבין את החזון המדיני כפי שאנחנו (השוקחופשיסטים) רואים.

 האמת היא שיש כמה צורות לנהל מדינה עם כלכלת שוק חופשי. צורה אחת היא המודל הסקנדינבי: שבו האמנם המדינה מממנת שירותי רווחה אבל זה מתאפשר אך ורק בזכות עושרן של המדינות המקיימות כלכלת שוק חופשי. המודל השני הוא מודל מדינת שומר הלילה בשלמותו כשכל נושא הרווחה לעניים וחלשים תמומן באופן וולונטרי על ידי מוסדות צדקה. השליטה של המדינה היא אך ורק בנושאי צבא, משפט ומשטרה. מודל שלישי הוא האנרכיסטי, בו אין כלל יישות מדינית אלא חלוקה לקהילות, משטרה פרטית, צבא התנדבותי ובית משפט שהקהילה יוזמת (כל אחד רשאי לבחור בורר\שופט על פי שיקולו).

אני מנצלת את היותי תסריטאית בעלת דמיון פרוע ולכן ברצוני להציע תרגיל מחשבתי הכולל את "מודל שניידמן למדינת ישראל" כדוגמא מייצגת למודל שבו ניתן לקיים שוק חופשי.

זהו מודל הביזור השלטוני למחוזות.

בכל מחוז ניתן לחלק כמה שאפשר לשכונות\קנטונים, קהילות וכן הלאה.

 הרשו לי להשאיל עבורכם לרגע את משקפי התלת המימד שלי ולהציג בפניכם את החזון שלי. מדובר בחזון אישי שלי, והוא אינו מייצג קבוצה. יש מי שירצה לאמץ את החזון שלי ויש מי שלא, אחרים בטח ירצו להשתמש במודל הביזור ולעשות לו התאמות משלו.

מוכנים?

הדקו את החגורות והרכיבו את המשקפיים. אנו יוצאים לדרך:

*חשוב לציין שישנם שתי אפשרויות לנהל מודל כזה: האפשרות בה שטחי יו''ש סופחו רשמית לישראל ועמם כל האזרחים הפלסטינאים כמו שמוצג באיור להלן, והמודל השני הוא האפשרות שיוחלט על הפרדת השטחים: שתי מדינות לשתי העמים. הבחירה שלי כאן היא שרירותית ואינה מייצגת את הדעה שלי בתחום המדיני (שהוא דווקא בעד ההפרדה), אני רק רוצה לבחון איך זה יעבוד.

אינני גם "מחליטה" האם תהיה זו מדינת ישראל כשהפלסטינים לקחו על עצמם את החוק הישראלי, או שזו תיחשב כמדינה דו לאומית ישראל-פלסטין. זה לא רלוונטי לדיון, מה שכן רלוונטי, שכל אזרח באשר הוא רשאי לעזוב את השכונה, קנטון, מחוז ואפילו את המדינה.

שנית, חלוקת האוכלוסיות פה היא שרירותית לחלוטין ומסתמכת על 3 הנחות קדם רופפות ביותר: דתיים רוצים להיות קרובים לירושלים, וכך גם דתיים ומוסלמים ולכן יתכן שהאזור שיוחס להם גם יתפלג לפי מידת הקרבה ומידת הדת שלהם. חילונים אוהבים ים. ואנרכיסטים אוהבים הרים, סתם לא. אל תנסו להאשים אותי בגזענות או בהעדפות כאלה או אחרות, זה ממש לא מעניין אותי איך אתם מחלקים את הארץ.

אני מאמינה שהחלוקה תהיה טבעית, כיוון שלא תהיה ישות על שתשחק בכולם על קובץ פאוור פוינט כמוני. זוהי המחשה בלבד!

דבר ראשון – מהו תפקיד המדינה?

לשמור על ביטחון האזרח פיזית וקניינית. לשמור על החירות של כל אדם לעבור ממקום למקום, לאכוף הסכמים בין בני אדם ולברור בסוגיות שהם חוץ-מחוזיות. למשל במקרים של סכסוך בין הירושלמים לבין התל אביבים. בכל מחוז יש בית משפט מחוזי, אבל לעיתים הסוגיות הן כלל מדיניות ולכן יש בית משפט העליון והוא באחריות המדינה.

חוקה. חובה! בלי חוקה, לא יכולה להתקיים מדינה במודל שכזה. החוקה תגדיר את עקרונות היסוד הבסיסיים ביותר: אי התוקפנות. חל איסור חמור לפגוע באחר ברמה הפיזית והקניינית (לא תגנוב וכו), ובחירותו. חל איסור לכפות על אחר, ושמירה על זכותו של אדם לעבור מקום.

כל מחוז רשאי לבחור אם הוא מעוניין לקלוט מהגרים מחוץ לישראל אולם חל על המהגר המעוניין להפוך לתושב קבע, לקבל על עצמו את חוקי המדינה הבסיסיים (קרי חוקה).

מס – כל אזרח באשר הוא חייב לשלם מס שטוח מינימלי ביותר המיועד לכיסוי  התחזוק של בית המשפט, הצבא והמשטרה.  מחוזות המעוניינים לוותר על שרותי המשטרה, יקבלו החזר על חלקם במס. המס הוא נמוך ונגיש כמעט לכל אחד. אדם שאינו מרוויח כלל ומוכיח כי אינו כשיר לעבודה, יקבל זיכוי ממס.

צה''ל – הצבא ימשיך לעבוד במתכונתו הרגילה אולם השאיפה האישית שלי היא לעבור לצבא מקצועי. אני לא אכריע כאן האם צבא התנדבותי יעבוד פה או לא, אבל בשל חילוקי הדעות בנושא, יהיה קשה לקבל את מודל צבא העם במודל שכזה. לכן, מניחה את נושא החובה או לא, בצד. כך או כך, זאת סוגיה שכנראה לא סותרת את קיומו של מודל זה.

בית משפט – כאן יתנהלו משפטים שקשורים לעברות המנוגדות לחוקה, בעיקר בתחום הפלילי. בית המשפט יהווה סמכות גג במקרה של סכסוך בין אזרחים ממחוזות שונים בעלי ערכים שונים (בעייתי, אני יודעת, אבל הכל יתנהל על פי עקרונות החוקה והשופט ינסה להתחשב בחילוקי הדעות המוסריים והערכיים). עם זאת, יתכן שכל נושא של הפרה בין הסכמים יופנה לבתי משפט המחוזיים, כי זה נוח יותר. אולם אדם שלא קיבל על עצמו את הכרעת בית המשפט המחוזי, רשאי לערער בעליון. למשל, אישה, שקיבלה יחס לא הוגן בשל היותה דתיה החיה בחברה דתית שנוטה להפלות נשים, תרצה לפנות לעליון אשר דוגל בשיוויון בין כל האזרחים בפני החוק. העיקרון המנחה כאן שזכותו של אדם על חייו, על גופו ועל רכושו, אך עקרון נוסף אומר שזכותו של בעל עסק להפלות. לכן, בית המשפט יטה לטובת האישה רק אם חלה פגיעה בגופה, ברכושה או בחירותה.

אזרח שמבקש לחיות בקולקטיב עם רכוש משותף, חייב להביע הסכמה חוקית (בכתב) על כך שהוא מוותר על רכושו למען הקולקטיב. במידה והוא ירצה לצאת מהקולקטיב, ויתקשה בכך, יהיה רשאי לפנות לבית המשפט העליון. 

השיטה המוניטרית-

הכסף יהיה אחיד בכל המדינה למען הנוחיות. הערך של השקל יהיה זהה בכל מקום. אולם אין מניעה שכל מחוז ישתמש בשיטה מוניטרית משלו או יחליף את אמצעי סחר החליפין, אך לאמצעי זה יהיה תוקף אך ורק במחוז עצמו, אלא אם השיג הסכמה ושיתוף פעולה עם מחוזות אחרים. המס שישולם למדינה הוא מס שקלי שערכו זהה בכל המחוזות.

משרדי ממשלה-

 משרד המשפטים מעניק רשיונות לעיסוק בעריכת דין, בוררות ושיפוט עבור בית המשפט העליון. בנוסף, עורך רישום ולומד על שאר בתי המשפט המחוזיים. כל מחוז רשאי לקבוע את התצורה המשפטית הרצויה לו כל עוד הם שומרים על עקרונות הבסיס של החוקה. המשרד גם ישמש כמשרד הפנים שכל מהותו זה לערוך רישום של האוכלוסיה ושל המחוזות. כל עינייני הנישואים והגירושין – לא עניינה!

משרד החוץ – תפקידו לנהל את היחסים הדיפלומטיים מול ארצות אחרות. יתכן שמשרד זה יוכל ליזום משאלי עם כדי להכריע בסוגיות שגוררות את כלל המדינה כמו האם להצטרף לכוחות הבינלאומיים הנלחמים בדאע''ש. המשרד עשוי לברר איזה מחוז יכול ומעוניין לקלוט את הפליטים ומהגרי העבודה לשורותיו. במידה ואף מחוז אינו מעוניין בכך, יש לנקוט במדיניות גירוש.

משרד התשתיות- כאן אני מסתייגת אבל חושבת שזה יכול להועיל. זוהי הרגולציה היחידה שהמדינה יכולה להפעיל, אולם באופן מוגבל ולא מונופוליסטי. תפקידו של המשרד הוא לוודא שבניית הכבישים, מערכות הביוב, החשמל, המים ושאר התשתיות החוצות בין המחוזות יתנהלו כהלכה. הצורך הזה נוצר עקב העובדה שבנייה לקויה של מערכת הביוב במקום מסוים עלולה לפגוע בטווח הארוך בשאר המדינה. מאידך, כל מחוז רשאי למנות חברה פרטית המומחית בתשתית מסויימת כדי לבדוק שאין משוא פנים במשרד זה, לבדוק את השטח בעצמה, ובמידת הצורך לערער על אבחנת משרד התשתיות. סוגיות אלו ידונו בבית משפט העליון.

אין צורך ביותר משרדים. כל סוגיות הביטחון יטופלו על ידי הצבא.

הבחירות להרכבת הממשלה יערכו אחת ל4 שנים כרגיל. היא תהיה במתכונת הרבה יותר מצומצמת ותפקידה הוא טכני בלבד. סלע המחלוקת בין הקואליציה לאופוזיציה תהיה קשורה לסוגיות ביטחוניות ולסוגיות חוץ. אין ולא יהיו סוגיות חברתיות וכלכליות כיוון שהם בשליטת המחוזות.

המחוזות:

בכל מחוז תהיה חלוקה טבעית של תת מחוזות – ערים, שכונות, קהילות וכו. לכל מחוז הסמכות הריבונית לקבוע את החוקים שלה, שהם מעבר לעקרונות היסוד בחוקת המדינה. כל מחוז רשאי לבחור את המשטר הראוי לה ובכל מחוז תהיה את מערכת הבחירות שלה.

כל מחוז רשאי לבחור במשטר קומוניסטי, סוציאליסטי, אנרכיסטי, קפיטליסטי, דתי, חרדי וכן הלאה. כל אדם, כאמור, רשאי לעבור ממקום למקום על פי יכולתו הפיננסית ועל פי אמונתו.

למחוז המתנהל לפי היררכית אדונים – עבדים יהיה קושי להתקיים בשל העובדה שיש חוקה בסיסית שאוסרת על אדם לשעבד אדם אחר, אולם קהילות רשאיות להחתים הסכמי שיעבוד זמניים למי שמעוניין בכך.

כל מחוז רשאי לבחור את השיטה המוניטרית התקפה למחוז בלבד אלא אם הושגה הסכמה בין המחוזות האחרים לקבל את אותה השיטה.

כל מחוז רשאי לבחור את צורת השלטון שלו: בין אם בדמוקרטיה ישירה, עקיפה או במונרכיה.

כל מחוז רשאי לבנות את המערכת הציבורית והחינוך כאוות רצונו. כל מחוז מחליט אם הוא מספק את השירותים האלו לציבור בחינם.

כל מחוז רשאי לגבות את רמת המסים הנדרשת מהתושב.

סביר להניח שמחוזות מסוימים בעלי מערכת רווחה ענפה, יגבו מסים גבוהים יותר אך האזרח יקבל את מה שהוא צריך וירגיש שהוא מקבל תמורה נאותה. לעומת זאת, מחוזות אחרים רשאים שלא לממן את מערכת הרווחה ולגבות מס נמוך יחסית. התושבים יעדיפו להחזיק בקרנות ביטוח משלהם וללכת לרפואה פרטית מתי שיש צורך ולבתי ספר פרטיים בהתאם ליכולתם.

יחסי המסחר יהיו חופשיים בכל המחוזות. יתכן כי אדם שגר במחוז א' ירצה להקים עסק במחוז ב' או פשוט לעבוד בו. כל עסק רשאי להעסיק את העובדים כאוות נפשו ועל פי העקרונות שלו. אם עסק מסויים שוקל להעסיק עובד שמגיע ממחוז המנוגד לערכיו, הוא רשאי לפסול אותו. העיקרון המנחה הוא שלמען כלכלה צומחת ופורה, מומלץ שכל מחוז ינקוט במדיניות הדלת הפתוחה בכל הנוגע למסחר ועבודה.

הזכאות להקמת עסק במחוז אחר תהיה קשורה לבעלות על הקרקע עליה הוא מבקש להקים עסק וליחס התושבים לאותו העסק. אם הבעלים של הקרקע מסכים להקמת מכולת שמוכרת בשר חזיר בשטח של חרדים, הרי שהתושבים יטילו סנקציות שליליות על אותה המכולת. ההיגיון הבריא אומר, שבעל המכולת לא ירצה להקים עסק שבו הוא חוטף ביצים ואין בו קונים.

כל מחוז רשאי להקים משטרה משל עצמה או מערכת ביטחון פרטית. במידה והמחוז מעוניין לוותר על שרותי המשטרה הארצית, האזרחים יקבלו הנחה במס (שהוא, כאמור, מאוד נמוך).

כל מחוז רשאי להקים את מוסדות הדת לפי ראותה, כל עוד תושביו מביעים הסכמה (הסכמה= מגורים ותשלומי המיסים). כל מוסד רשאי להחליט אם הוא מוכן לקלוט תושבים מעיר אחרת. למשל זוג שגר בתל אביב החילונית אך מעוניין להתחתן בטקס עם רב, רשאי לנסוע לירושלים כדי לבקש שרותי הדת.

בטח פיספסתי עוד המון אלמנטים ולא לקחתי בחשבון המון דברים. בעיקרון הכבישים יוקמו על ידי חברות פרטיות, תוך הסכמה של כל המחוזות שבהם עובר הכביש ובעלי הקרקעות המעורבים. הפיקוח של משרד התשתיות יוודא שהכבישים נעשים באופן תקין ורציף וכל חברה רשאית להביא חברת תקן משלה על מנת לערער או לסתור את אבחנות המשרד.

אוטופיה?

אני לא חושבת שזו אוטופיה ואסביר למה: לאדם יש אפשרות לבחור את המחוז שהוא רוצה על פי סט שיקולים שונה. הסבירות שהמחוז שלו יהיה מושלם עבור צרכיו, הוא קלוש. יש מעט מחוזות למדינתנו הקטנה (וגם לו חי בארה''ב או קנדה, גם אז אין לו הרבה אופציות). הוא חייב להעמיד סדר עדיפויות ולשאול את עצמו מה הכי חשוב לו במחוז. האם חשוב לו שהמחוז ידאג לו ולמשפחתו בהענקת שרותי בריאות וחינוך? ואם כן, האם יהיה מוכן לשלם קצת יותר מיסים? ומה יקרה אם הוא עובד בירושלים אך מעדיף לחיות בתל אביב? אז הוא יצטרך לגבש החלטה כאובה האם לוותר על עבודה בירושלים ולגור בת אביב, או לעזוב את תל אביב ולאמץ את חוקי ירושלים הנוקשים מדי לאופיו הליברלי והחילוני למען עבודתו, או שיאלץ לנסוע כל יום מתל אביב לירושלים ובחזרה. ככה זה בחיים, אנחנו נאלצים לוותר על נוחיות מסויימת למען שיקולים אחרים שנראים לנו חשובים לנו יותר.

העובדה שהאדם נאלץ לקבל החלטות שכאלה היא עובדה מאוד מבורכת בעיניי מפני שזה אומר שיש בידי האדם האפשרות לבחור. אוטופיה היא כאשר האדם בוחר את החיים שהוא רוצה לחיות בדיוק לפי משא לבו, אך כאמור, זוהי לא אוטופיה והאדם נאלץ לבחור על פי אפשרויות קיימות העומדות בפניו.

אפשרויות אלו הן רבות יותר מהאפשרויות העומדות במודל הקיים שבו אנו חיים בו כיום: לקבל את המצב הקיים או להפוך עולמות ולמצוא דרכים כיצד לעבור למדינה אחרת (שלא ששה לקבל אותנו). במילים אחרות, המודל שהצעתי רחוק מלהיות מושלם, אך הרבה יותר טוב בעיניי מהמודל בו אנו חיים כיום.

זה מודל שאינו פותר את בעיית השחיתות. העובדה שבאשדוד (העיר בה גדלתי) יש שחיתות שלא תיאמן מוכיחה שגם ברמה המוניציפלית היא קיימת. אבל במודל הזה אנו מגבילים את כוחם של בעלי השליטה (פוליטיקאים, פקידי ממשלה, וכו). שנית, קל יותר להעלות ולמגר שחיתות ברמה הלוקאלית מאשר ברמה המדינית.

המהות של המודל אומרת כך: אני אחיה את החיים שלי ואתה תחיה את שלך. היות ויש ניגוד אינטרסים, הבא נשתף פעולה באופן שבו שנינו נצא עם רווח.

אחרי שפירטתי את החזון הנ''ל, נותרו מספר שאלות:

- כיצד זה יקרה?

- האם מישהו מלמעלה יחלק אותנו על קובץ פאוור פוינט או שזה תהליך טבעי ומתגבש הנוצר מתוך יחסי הגומלין בין בני אדם?

- כמה זמן התהלך הזה יקח?

- האם נדרשת אוכלוסיה הומוגנית יותר על מנת שתהליך כזה יתרחש? 

- מהם התנאים שיאפשרו לזה לקרות?

אשמח לדעתכם.